החלטה בתיק מ"ת 23360-02-12 - פסקדין

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטת בית המשפט, לפיה נעצר המבקש עד לתום ההליכים כנגדו.

נגד המבקש הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים. האישום הראשון עוסק באירוע משנת 2004 שעניינו ירי באדם ופציעתו. בגין אישום זה יוחסה למבקש עבירה לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין. האישום השני עוסק בעבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו, עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, עבירה שנעברה בעת שהמבקש היה עצור ושהה בבית חולים. האישום השלישי גם הוא עוסק באירוע שאירע בעת שהמבקש שהה בבית חולים לאחר מעצרו והעבירה המיוחס לו היא עבירה של נסיון לתקיפת שוטר, עבירה לפי סעיף 273 + סעיף 25 לחוק העונשין. 

כאמור, נעברה העבירה נושא האישום הראשון עוד בשנת 2004. לאחר ביצוע העבירה יצא המבקש את הארץ. בתקופה עד שחזר שהה בעיקר בהולנד שם גם ריצה מאסר.

לאחר שהוגש כתב האישום נעצר המבקש עד לתום ההליכים, בהסכמתו. כעת בפני בקשה לעיון חוזר, בה הוא מבקש כי בית המשפט יורה על שחרורו. יצוין כי בין לבין בוצעה הקראה של כתב האישום ונקבעו חמישה מועדי הוכחות קודם לפגרת הקיץ של בתי המשפט.

טענתו העיקרית של המבקש היא שהוא לוקה במחלת לב  וכי המשך שהייתו במעצר מסכנת את חייו עקב מצבו הבריאותי הקשה. המבקש הגיש לבית המשפט תיק רפואי שממנו ניתן ללמוד כי המבקש סובל ממחלת לב וטען כי בנסיבות אלו יש מקום לשקול את שחרורו לחלופת מעצר.

בהחלטה מיום 4/6/12 הורה בית המשפט לשב"ס להגיש חוות דעת שתתייחס למצבו הרפואי של המבקש, בין היתר בשים לב לאמות המידה המפורטות בסעיף 7 לחוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א - 2001, המסמיך ועדת שחרורים להורות על שחרור מוקדם ממאסר אם סבורה היא כי " בשל חולניותו (של האסיר. ר.ש.) ימיו ספורים או אם בשל חולניותו המשך שהותו במאסר יסכן את חייו  באופן ממשי". יודגש כי הוראות חוק שחרור על תנאי ממאסר אינן חלות על הליכי מעצר, ואולם מערך הרפואה של שב"ס התבקש לחוות דעה בהתייחס לאמות המידה הקבועות בחוק הנ"ל.

לבית המשפט הוגשה חוות דעת של רופאה מטעם שב"ס. בסיכום חוות הדעת מציינת הרופאה כי מדובר בחולה לב שעבר צנתורים וסובל מבעיה של קרישי דם בלב. נכתב כי מצבו יציב ולא נשקפת סכנה לחייו. עם זאת יש להתחשב במצבו הרפואי. עוד צוין כי ביום 11/6/12 אושפז המבקש במחלקה לטיפול נמרץ לב וכי חוות הדעת יכולה להשתנות.

יצוין כי שב"ס גם העביר מידעים מודיעיניים בעניינו של המבקש. אציין כי עיינתי במידע ואולם בשים לב לאמור בחוות הדעת הרפואית, לא מצאתי מקום להביא את המידע בחשבון במסגרת שיקולי, ובמיוחד שאמינות המידע אינה ברורה דיה.

לגופם של דברים - דין הבקשה להדחות.

המבקש לא חלק בעבר ואינו חולק היום על קיומן של ראיות לכאורה שיש בהן כדי לבסס סיכוי להרשעתו. יצוין כי בעת שהוגש כתב האישום קבע בית המשפט, לאחר עיון ראשוני בחומר הראיות, כי קיימת תשתית ראיות לכאורית המקימה עילת מעצר.

המבקש גם אינו חולק על קיומה של עילת מעצר. עניינו של האישום הראשון בירי באדם וגרימת חבלת גוף. עבירה של ירי באדם ושימוש בנשק לשם גרימת חבלה מקימה מעצם טיבה וטבעה עילת מעצר של מסוכנות. כשמביאים בחשבון את העובדה שהמבקש יצא את הארץ לאחר ביצוע העבירה, הרי שקיימת גם עילה של חשש להימלטות מאימת הדין. על אלו יש להוסיף את שני האישומים שעניינם בעבירות כנגד שוטרים. עבירות אלו מחזקות את עילת המעצר, מאחר ומי שאינו מציית לשוטרים ואף מעליבם ומנסה לתקוף אותם, מעיד על עצמו שלא ניתן לתת בו אמון שיכבד את הוראות מערכת אכיפת החוק ויקפיד בתנאי חלופת מעצר. "שאלת השחרור לחלופת מעצר תלויה, במידה מרובה, ביכולת ליתן בנאשם אמון. זו מוסקת, בין היתר, מעברו של הנאשם, מהתנהגותו של הנאשם במהלך האירועים נושא כתב האישום ולאחריהם; ומנסיבותיו הפרטניות של המקרה המובא לפתחו של בית המשפט (ראו: בש"פ 2737/10 שטרית נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 15.4.10); בש"פ 1352/07 פאחל נ' מדינת ישראל ([פורסם בנבו], 22.2.07))." [בש"פ 352/11 ארז איאסי ברי נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 25.1.11), פסקה 13].

לא ראיתי, בנסיבות אלו, את מצבו הבריאותי של המבקש כמצב המצדיק שחרורו לחלופת מעצר. כפי שעולה מחוות הדעת הרפואית, המבקש מצוי במעקב רפואי ומקבל טיפול רפואי לפי הנדרש. הרופאה מטעם שב"ס ציינה את הצורך במעקב מתאים אחר מצבו, ואולם לא ראתה במצבו הבריאותי כמצב המסכן את חייו במידה המצדיקה את שחרורו ממעצר.

בנסיבות אלו, בשים לב לחומרת העבירות המיוחסות למבקש, בשים לב להתנהגותו והעדר אפשרות לתת בו אמון, ותוך שבית המשפט מביא בחשבון את האמור בחוות הדעת הרפואית, לא מצאתי מקום לשקול את שחרורו של המבקש ממעצר לחלופת מעצר. בנסיבות אלו גם לא מצאתי מקום להורות על הגשת תסקיר בעניינו. "בשאלה זו נפסק כבר בעבר, כי החובה לשקול את האפשרות לחלופת מעצר קבועה בחוק, ולפיכך על בית המשפט לפעול ככלל על פי חובה זו. יחד עם זאת, בחינה עקרונית זו איננה בהכרח מובילה בכל מקרה לבדיקה קונקרטית על ידי שירות המבחן. במקרים בהם נשללת על פניה האפשרות לחלופת מעצר, כגון מקרים בהם מיוחסת לנאשם עבירת אלימות חמורה ביותר, או מקרים של נאשמים בעלי עבר פלילי מכביד, או כאלה שהוכיחו בעבר כי אין ליתן בהם אמון, או שברחו ממשמורת חוקית - אין צורך להעביר עניינם לבדיקה של שירות המבחן על מנת שיבחן האם קיימת בעבורם חלופת מעצר מתאימה." [(ההדגשה הוספה. ר.ש.) בש"פ 7038/09 אבו אסעד נ' מדינת ישראל (טרם פורסם, 14.9.2009)].

אשר על כן הבקשה נדחית. המבקש יישאר עצור עד לתום ההליכים, כפי שהוחלט בעבר.

כל החומר הרפואי בעניינו, ביחד עם המידעים שהעביר, שב"ס יוחזר לפרקליטות שבמידת הצורך תעמיד את החומר לעיונו של בית משפט מוסמך.

ניתנה היום, כ"ח סיון תשע"ב, 18 יוני 2012, במעמד הצדדים ובאי כוחם.